החלטה בתיק בש"פ 9626/03

           העורר מואשם, ביחד עם אחר, בביצוע עבירות משותפות של סחיטה באיומים ונטילת נכסים לשם סחיטה. בנוסף מואשם העורר בעבירות שעניינן נשיאת נשק שלא כדין, חבלה בכוונה מחמירה, איומים והיזק לרכוש בזדון. לבקשת המאשימה ציווה בית-המשפט המחוזי כי העורר ייעצר עד לתום בירור משפטו. בעררם על החלטה זו קיוו סניגוריו של העורר לשכנעני, כי הראיות המצויות להאשמת העורר אינן בעוצמה מספקת להצדקת מעצרו; כי המעשים שבעטיים הובא לדין הם פחות חמורים ממה שניתן להתרשם מקריאת כתב-האישום והחלטת בית-המשפט המחוזי; כי שחרורו של העורר ממעצר לא יסכן את ביטחון המתלוננים או את הציבור הרחב; וכי מכל מקום, להשגת מטרת המעצר יכול בית-המשפט, בנסיבות העניין, להסתפק בחלופת מעצר. בנוסף טענו הסניגורים, כי בייחסו את שתי פרשיות האישום למסכת אירועים מתמשכת אחת נתפס השופט המלומד לטעות, וכי אלמלא טעה בכריכת שתי הפרשיות יחדיו לא מן הנמנע שאף הוא היה מגיע למסקנה שאין הכרח במעצרו של העורר.

           עיינתי בטענות הפרקליטים ובחומר הראיות שבידי המאשימה ומסקנתי היא כי בדין הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר. מן הראיות אכן עולה - וכך אף נטען בכתב-האישום - כי פרשתו של האישום הראשון, בגדרו הואשם העורר ביחד עם אחר בסחיטה באיומים ובנטילת נכסים לשם סחיטה, התרחשה בבית-קפה של המתלונן ישראל טייב ביום 17.6.03 בשעות אחר הצהריים, בעוד שהאירוע נשוא האישום השני, שבגינו הואשם העורר בנשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה, איומים והיזק לרכוש בזדון, התרחש למחרת, 18.6.03, בשעות הערב במרכולית של המתלונן לאון לוי. ואולם אף ששני האירועים לא התרחשו בזה אחר זה, כפי שניתן להתרשם מהחלטת השופט המלומד, צדק השופט בכריכתם יחדיו. לא רק בשל כך שבית הקפה של טייב והמינימרקט של לוי שוכנים, זה ליד זה, באותו בית ברחוב אח"י אילת בקריית-חיים, אלא גם - ובעיקר - בשל ההתנהגות הבריונית החמורה שאפיינה את מעשי העורר כלפי כל אחד מן המתלוננים. על טייב ואשתו איים העורר, כי יפגע בגופם וברכושם, אם לא ייכנעו לדרישתו לשלם לו כספים שלטענתו חבו לו, ובעזרת האחר (שהואשם ביחד עמו) הוציא מבית הקפה ציוד השייך לטייב והעמיסו על משאית שהוזמנה על-ידיו לצורך זה והמתינה בסמוך למקום. ואילו על לוי, שאף ממנו דרש לפרוע לו חוב כספי, הטיל אימה לא במילים אלא במעשים; בהיכנסו למרכולית שלף אקדח וירה מספר כדורים לעבר לוי ושני אחרים שנכחו במקום, ולא חדל לירות עד שאזלה תחמושתו. אך בנס פגעו הכדורים במקרר ובדלפק, והנוכחים במקום נחלצו ממתקפת הירי הפרועה  מבלי שנפגעו. 

           על מעשי העורר, בכל אחת משתי הפרשיות, אין הסניגורים חולקים. על כל פנים, הראיות שבידי התביעה (הכוללות, בין היתר, תיעוד מצולם בווידאו של עיקרי ההתרחשות בבית הקפה) מבטיחות ברמה גבוהה של הסתברות את הרשעת העורר בכל העבירות המיוחסות לו. גם הנסיבות, שמנו הסניגורים, אינן ממעטות את חומרת המעשים. אף אם טייב חב כספים לעורר (ולא למותר לציין, כי מקור החוב וגובהו לא פורטו ולא הוסברו), והתחמק מתשלום חובו תוך שהוליך את העורר שולל, אין בכך כדי לגרוע כהוא זה מחומרת התנהגותו הבריונית של העורר, שניסה לאלץ מתלונן זה לשלם לו סכום כסף גדול באיומי סחיטה ובנטילת נכסים. ואף אם נכון שכאשר נכנס לחנותו של לוי היה העורר בגילופין, אין בכך כדי להסביר את העובדה כי גם לאחר שהתפכח לא נתן בחקירתו כל הסבר למתקפת הירי הפרועה שביצע בתוך החנות. גם לטענת השכרות גופה נוטה הייתי להתייחס בלא מעט פקפוק. חיזוק להערכה, שהעורר - אף שכנראה שתה משקה אלכוהולי - לא היה שיכור וחושיו לא נתערפלו, ניתן למצוא בהתנגדותו האלימה למאמצי השוטרים לעוצרו, באיומיו לפגוע בהם ובהתנהגותו הפרועה בתחנת המשטרה אליה הובא.    

           למי שהואשם ביחד עם העורר, בפרשת האישום הראשון, יוחסו (באישום השלישי) עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, בשל הנעתו של עד ראייה לאירוע במרכולית של לוי למסור בחקירת המשטרה גרסה כוזבת אודות קורות האירוע. בגדר נימוקיו להצדקת מעצרו של העורר ציין השופט כי הדחת העד נעשתה "עבור ראש כנופיה במערך של פשע מאורגן". הסניגורים התרעמו על תיאורו של העורר כ"ראש כנופיה" ועל ייחוס מעשיו ל"מערך של פשע מאורגן". הנני נכון לקבל כי לתיאורו של השופט - שמן הסתם סמך על ניסיון החיים הנוטה לשייך עבירות של סחיטה באיומים להתארגנויות של עבריינים - אין אחיזה ממשית בחומר הראיות. אך להצדקת החלטתו להורות על מעצרו של העורר אינני נזקק לתיאורו האמור של השופט.

המעשים שיוחסו לעורר בשתי פרשיות האישום מעידים על היותו בריון אלים שאיננו בורר באמצעים. יש יסוד סביר לחשוש, כי אם ישוחרר ממעצרו עלול הוא לסכן את שלום המתלוננים ואת ביטחון הציבור. מעצרו של העורר מתחייב אפוא מן הצורך להגן על המתלוננים ועל הציבור, ובדין לדעתי קבע בית-המשפט המחוזי כי את המטרה הזאת לא ניתן להשיג באמצעים חלופיים. חיזוק למסקנה האמורה יש בעברו הפלילי של העורר, שלחובתו הרשעות קודמות בעבירות של משחקים אסורים, הימורים, איומים והחזקת סכין, ושאת עבירותיו הנוכחיות ביצע, כנטען, בעוד עונש של שישה חודשי מאסר על-תנאי, שנגזר עליו בגין הרשעתו בעבירת איומים, תלוי ועומד כנגדו. לא התעלמתי מחששם של הסניגורים, כי משפטו של העורר - שלגישתם יחייב שמיעת ראיות - עלול להתארך. אך גם בכך אין כדי לגרוע מצדקת ההחלטה לעוצרו עד לתום בירור משפטו.  

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ח בחשון תשס"ד (13.11.03).

                                                                                                            ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: